ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יח · משנה ג
אֵין מְיַלְּדִין. אֵין מוֹשְׁכִין הַוָּלָד מִן הָרֶחֶם בְּיוֹם טוֹב, דְּאִיכָּא טִרְחָא יְתֵירָא:
אֲבָל מְסַעֲדִין. אוֹחֵז אֶת הַוָּלָד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ:
חֲכָמָה. מְיַלֶּדֶת בְּקִיאָה:
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאִסּוּר תְּחוּמִים:
וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. מִשָּׁעָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמַתְחִיל הַדָּם לִהְיוֹת שׁוֹתֵת עַד כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים אַחַר שֶׁיָּלְדָה, בֵּין אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי בֵּין לֹא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי מְחַלְּלִין. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי מְחַלְּלִין, לֹא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי אֵין מְחַלְּלִין. מִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים, אֲפִלּוּ אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי אֵין מְחַלְּלִין, אֲבָל עוֹשִׂים צְרָכֶיהָ עַל יְדֵי נָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, וְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂין צְרָכָיו עַל יְדֵי נָכְרִי:
וְקוֹשְׁרִים הַטַּבּוּר. שֶׁל וָלָד שֶׁהוּא אָרֹךְ, וְאִם לֹא יִקְשְׁרוּהוּ וְיִכְרְכוּהוּ יֵצְאוּ מֵעָיו. אֲבָל אֵין כּוֹרְתִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת לְדִבְרֵי תָּנָא קַמָּא:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁחוֹתְכִין אוֹתוֹ וּמְנַקִּים אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין עָלָיו אֲבַק הֲדַס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת. וּלְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקָא מְפָרֵשׁ לְצָרְכֵי מִילָה מַאי נִיהוּ: