ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יח · משנה ב
חֲבִילֵי. אֲגֻדּוֹת:
זְרָדִים. עַנְפֵי הָאִילָן לַחִים שֶׁמְּזָרְדִין אוֹתָם לְמַאֲכַל בְּהֵמוֹת:
כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים. וּמְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ לֹא הֲוֵי, שֶׁאֵין הָאֶפְרוֹחִים עוֹמְדִים עָלָיו. וְהָאוֹמֵר אֵין כְּלִי נִטָּל אֶלָּא לְצֹרֶךְ דָּבָר הַנִּטָּל, מוֹקֵי לְמַתְנִיתִין בְּצָרִיךְ לִמְקוֹמוֹ שֶׁל כְּלִי:
שֶׁבָּרְחָה. מִן הַבַּיִת:
דּוֹחִין אוֹתָהּ. בַּיָּדַיִם:
עַד שֶׁתִּכָּנֵס. וְדַוְקָא דּוֹחִין, אֲבָל לֹא מְדַדִּין, לְפִי שֶׁהַתַּרְנְגֹלֶת מַגְבַּהַת עַצְמָהּ מִן הָאָרֶץ וְנִמְצָא שֶׁהוּא מְטַלְטְלָהּ. אֲבָל אַוָּזִין וּשְׁאָר עוֹפוֹת מְדַדִּין:
מְדַדִּין עֲגָלִים. אוֹחֵז בְּצַוָּארוֹ וּבִצְדָדָיו וְגוֹרְרוֹ וּמַסִּיעוֹ וּמְנַעֲנֵעַ לוֹ רַגְלָיו:
וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. אוֹחַזְתּוֹ בִּזְרוֹעָיו מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא מֵנִיעַ רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ:
שֶׁנּוֹטֵל אַחַת וּמֵנִיחַ אַחַת. כְּשֶׁהַתִּינוֹק מֵנִיעַ אֶת רַגְלָיו מֵנִיחַ אַחַת וּמַגְבִּיהַּ אַחַת:
אֲבָל גּוֹרֵר אָסוּר. שֶׁנּוֹשָׂאתוֹ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בַּמִּשְׁנָה לֹא בָּא לַחֲלֹק אֶלָּא לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲכָמִים, הִלְכָּךְ הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ: