ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יח · משנה א
מְפַנִּין. אִם צָרִיךְ לִמְקוֹמָן לְהוֹשִׁיב שָׁם אוֹרְחִין לְהָסֵב בַּסְּעוּדָה אוֹ תַּלְמִידִים לִשְׁמֹעַ הַדְּרָשָׁה, וְדַוְקָא לִדְבַר מִצְוָה שָׁרֵי וְלֹא חָיְשִׁינַן לְטִירְחָא דְּשַׁבָּת:
אַרְבַּע וְחָמֵשׁ. לָאו דַּוְקָא, דְּאִי בָּעֵי אֲפִלּוּ טוּבָא נַמִּי:
אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. כְּלוֹמַר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגְמֹר אֶת הָאוֹצָר כֻּלּוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְקַרְקָעִיתוֹ, דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת:
מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל דְּלֹא חַזְיָא לֵיהּ יוּכַל לְטַלְטְלָהּ וּלְפַנּוֹתָהּ, כֵּיוָן דְּחַזְיָא לְכֹהֵן:
וּדְמַאי. דְּחָזֵי לַעֲנִיִּים, כְּדִתְנָן מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאִי בָּעֵי הֲוָה מַפְקִיר לְנִכְסֵיהּ וַהֲוֵי עָנִי וְחָזֵי לֵיהּ, הַשְׁתָּא נַמִּי חָזֵי לֵיהּ:
וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים בֶּן לֵוִי וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר בְּשִׁבֳּלִין דַּעֲדַיִן לֹא חָלָה עָלֶיהָ חוֹבַת תְּרוּמָה, שֶׁאֵין הַדָּגָן חַיָּב בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּתְמָרֵחַ בַּכְּרִי, וְזֶה שֶׁהִקְדִּים וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר בְּשִׁבֳּלִין אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּלְבַד, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. שֶׁפָּדוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים וְנָתְנוּ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתְנוּ אֶת הַחֹמֶשׁ, וְשָׁמְעִינַן מֵהָכָא שֶׁהֵם פְּדוּיִין וְהַחֹמֶשׁ הֲוֵי מִלְוֶה גַּבֵּי בְּעָלִים:
אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל. וַאֲפִלּוּ טֶבֶל דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן הַזָּרוּעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב:
וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ. אִם הִקְדִּים בֶּן לֵוִי וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר אַחַר שֶׁנִּתְמָרְחָה הַתְּבוּאָה בַּכְּרִי קֹדֶם שֶׁהִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלֹא הִפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, זֶהוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ הָאָמוּר כָּאן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְמָרְחָה בַּכְּרִי וְנִתְחַיְּבָה בִּתְרוּמָה, כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה טֶבֶל הֲוֵי וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת:
וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כְּגוֹן שֶׁנִּפְדּוּ אֲבָל לֹא נִפְדּוּ כַּהֲלָכָה, כְּגוֹן שֶׁפָּדָה הַמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל גְּרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף, וְאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִפְדֶּה אֶלָּא בְּמָעוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם צוּרָה דִּכְתִיב (דברים יד) וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ. וְהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ נִפְדֶּה בְּקַרְקַע דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא, דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד:
לוּף. מִין קִטְנִית שֶׁאֵינוֹ רָאוּי חַי אֲפִלּוּ לִבְהֵמָה. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ מִין מִמִּינֵי הַבְּצָלִים:
לְעוֹרְבִין. כְּגוֹן עֲשִׁירִים שֶׁמְּגַדְּלִים עוֹרְבִים לִגְדֻלָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: