ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה ז
פְּקַק הַחַלּוֹן. כְּגוֹן לוּחַ וּמָסָךְ אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁסּוֹתְמִים בּוֹ הַחַלּוֹן:
וְתָלוּי. שֶׁאֵינוֹ נִגְרָר בָּאָרֶץ:
וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. שֶׁאִם נִגְרָר עַל גַּבֵּי קַרְקַע כְּשֶׁהוּא שׁוֹמְטוֹ מֵעַל הָאָרֶץ לִסְתֹּם בּוֹ, מֵחֲזֵי כְּמוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן, וְסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵין מוֹסִיפִין עַל אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין קָשׁוּר בֵּין אֵינוֹ קָשׁוּר פּוֹקְקִין בּוֹ, הוֹאִיל וְהָיָה מוּכָן מֵאֶתְמוֹל לְכָךְ, דְּסָבְרֵי רַבָּנָן מוֹסִיפִין עַל אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: