ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה ו
הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵרוּיָה. דְּלַעַת יְבֵשָׁה וּמְמַלְּאִים בָּהּ מַיִם, וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא קַלָּה אֵינָהּ שׁוֹאֶבֶת אֶלָּא צָפָה, וְנוֹתְנִין בָּהּ אֶבֶן לְהַכְבִּידָהּ:
אִם מְמַלְּאִין. בַּקֵּרוּיָה:
וְאֵין הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת. שֶׁהִדְּקוּהָ יָפֶה בְּפִי הַקֵּרוּיָה, הֲוָה כְּלִי:
וְאִם לָאו. הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר אֲבָנִים וְאֵין מְטַלְטְלִים אֶת הַקֵּרוּיָה, שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּסִיס לָאֶבֶן שֶׁנּוֹשָׂאתָהּ:
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לְטָפִיחַ. לְפַךְ קָטָן שֶׁשּׁוֹאֲבִין בּוֹ מַיִם מִן הַבּוֹר אוֹ מִן הַמַּעְיָן, מְמַלְּאִים בּוֹ, דְּשַׁוְיָא לְהַךְ זְמוֹרָה כְּלִי: