ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה ד
הַמְלַבֵּן. אֶת הַצֶּמֶר, וְהַמְנַפְּצוֹ וְהַצּוֹבְעוֹ וְהַטּוֹוֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵן כֻּלָּן אֲבוֹת מְלָאכוֹת, שִׁעוּרָן כְּדֵי שֶׁיִּטְוֶה מֵאוֹתוֹ הַצֶּמֶר חוּט אָרֹךְ כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְהַסִּיט הוּא כְּדֵי הֶפְסֵק שֶׁיֵּשׁ בֵּין אַמָּה לָאֶצְבַּע כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל אָדָם לְהַרְחִיבוֹ, וּכְשִׁעוּר הָרֶוַח הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים הוּא הַסִּיט כָּפוּל. וְרֶוַח שֶׁבֵּין גֻּדָּל לָאֶצְבַּע פַּעַם אַחַת הוּא גַּם כֵּן כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כִּפְלַיִם כְּאוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ בֵּין אַמָּה לָאֶצְבַּע:
הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. שִׁעוּרָן בְּרֹחַב הַבֶּגֶד כִּמְלֹא הַסִּיט, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲרָגָן עַל פְּנֵי כָּל רֹחַב הַבֶּגֶד, חַיָּב: