ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
שֶׁהִיא טְמֵאָה. דְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי אַכַּתִּי לֹא מַסְרְחָא שִׁכְבַת זֶרַע, וּרְאוּיָה לִקְלֹט וְלִהְיוֹת וָלָד נוֹצָר מִמֶּנָּה, וְקָרִינַן בָּהּ שִׁכְבַת זֶרַע הָרָאוּי לְהַזְרִיעַ:
לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים. דְּהִקְפִּיד הַכָּתוּב עַל טְמֵאֵי קֶרִי בְּמַתַּן תּוֹרָה, לְכָךְ הִפְרִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְלֹא חָשׁ אִם יַפְלִיטוּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רְבִיעִי לַהַפְרָשָׁה, דְּמַסְרִיחַ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַזְרִיעַ. וּפְסַק הַהֲלָכָה שֶׁהַפּוֹלֶטֶת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי טְהוֹרָה, וּמַתְנִיתִין מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא, וְתָנֵי מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְלִשְׁלֹשֶׁת יָמִים דְּאָמַר קְרָא הַיְנוּ לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, דִּבְיוֹם שְׁלִישִׁי לַהַפְרָשָׁה נִתְּנָה תּוֹרָה. אִי נַמִּי לֹא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא אֶלָּא [רַבָּנָן דְּרַבִּי] אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִיא, דִּסְבִירָא [לְהוּ] הַפּוֹלֶטֶת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי טְמֵאָה, וְלֵית הִלְכְתָא [כְּוָתַיְהוּ]:
מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין וְכוּ'. אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּשַׁבָּת, דְּאַף בְּיוֹם שְׁלִישִׁי מְסֻכָּן הוּא, וְכָל שֶׁכֵּן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. וְהַמַּיִם חַמִּין מַחְזִיקִין לְגוּף הַתִּינוֹק וּמַבְרִיאִין אוֹתוֹ:
לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. כְּמִין לָשׁוֹן שֶׁל צֶמֶר אָדֹם, הָיוּ קוֹשְׁרִין חֶצְיוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל וְחֶצְיוֹ בַּצּוּק, וּכְשֶׁהָיָה דּוֹחֶה הַשָּׂעִיר לְמַטָּה הָיָה הַלָּשׁוֹן הַהוּא מַלְבִּין וְיוֹדְעִין שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם: