ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
הַשַּׁבְשֶׁבֶת. הַצַּיָּדִין מוֹשִׁיבִין נֶסֶר קָטָן בְּרֹאשׁ הַקָּנֶה וְנוֹתְנִים עָלָיו דֶּבֶק, וְהָעוֹף יוֹשֵׁב עָלָיו וְנִדְבַּק בּוֹ, וְצָרִיךְ לָתֵת עָלָיו דֶּבֶק הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָעוֹף נִדְבָּק בּוֹ:
[כְּדֵי] לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֶקֶב קָטָן. כְּלִי שֶׁמְּשִׂימִין בּוֹ כֶּסֶף חַי וְסוֹתֵם פִּיו בְּזֶפֶת אוֹ בְּגָפְרִית, וְעוֹשֶׂה בַּסְּתִימָה נֶקֶב קָטָן לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַכֶּסֶף חַי:
חַרְסִית. לְבֵנָה כְּתוּשָׁה:
לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר. שֶׁהַמַּפּוּחַ נִכְנָס בּוֹ:
פִּטְפּוּט. רֶגֶל לִמְקוֹם מוֹשַׁב הַכּוּר, שֶׁמּוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ עַל כַּן וּבָסִיס הֶעָשׂוּי לְכָךְ:
סֻבִּין כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי הַכּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פֶּחָמִין צוֹרְפִין הַזָּהָב בְּאֵשׁ שֶׁל סֻבִּין. פֵּרוּשׁ אַחֵר שֶׁרְגִילִים לָתֵת סֻבִּין עַל פִּי הַכּוּר כְּשֶׁמַּתִּיכִים הַזָּהָב:
לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. בָּנוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן וְלֹא בָּא לָהֶן הָאֹרַח, בְּנוֹת עֲנִיִּים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסִיד וְהָאֹרַח מְמַהֵר לָבֹא וּמַשִּׁיר נַמִּי אֶת הַשֵּׂעָר, וּבְנוֹת עֲשִׁירִים טוֹפְלוֹת בְּסֹלֶת, וּבְנוֹת מְלָכִים בְּשֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ:
כִּלְכּוּל. הַצְּדָעַיִן, וְסָדִין אוֹתָן בְּסִיד לְהַשְׁכִּיב אֶת הַשֵּׂעָר:
אַנְדִּיפֵי. לְמַטָּה מִן הַצְּדָעַיִן מְעַט, שֶׁקּוֹרִין בַּת צִדְעָה. וְאֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי נְחֶמְיָה: