ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה א
הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁהוּא רֹבַע רְבִיעִית יַיִן חַי, כְּדֵי שֶׁיִּמְזְגֶנּוּ לְחֶשְׁבּוֹן עַל חַד שֶׁל יַיִן תְּלָתָא מִמַּיִם וְיַעֲמֹד עַל רְבִיעִית הַלֹּג שֶׁהוּא שִׁעוּר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה:
כְּדֵי גְמִיעָה. מַה שֶּׁאָדָם בּוֹלֵעַ בְּבַת אַחַת, וַחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה דְּלֹא חָזֵי לִשְׁתִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אַחַת:
עַל הַכָּתִית. מַכָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים מֵחֲמַת הַמַּשְּׂאוֹי. וּמָצָאתִי כָּתוּב שֶׁשְּׁחִין הַיּוֹצֵא בְּעוֹר הַבָּשָׂר, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהִתְבַּשֵּׁל הוּא עוֹשֶׂה רֹאשׁ לְמַעְלָה וְקָרוּי פִּי כָּתִית. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבַשׁ עִקָּרוֹ לָאֲכִילָה, כֵּיוָן שֶׁרְפוּאָתוֹ מְצוּיָה, וְהוּא מַשֶּׁהוּ, אָזְלִינַן בָּתַר שִׁעוּרָא זוּטְרָא לְחֻמְרָא:
אֵבֶר קָטָן. שֶׁל תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ, וְהוּא אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבָּרֶגֶל:
לָשׁוּף. לְשַׁפְשֵׁף וְלִמְחוֹת בָּהֶן:
קִילוֹר. שֶׁנּוֹתְנִין עַל הָעַיִן:
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין. שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶם רְפוּאָה:
שׁוֹפָכִין. מַיִם סְרוּחִין, וַחֲזוּ לְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט:
כֻּלָּן בִּרְבִיעִית. אַף הַיַּיִן וְהֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ, דְּלֹא נֶאֶמְרוּ שִׁעוּרִין בַּמִּשְׁנָה אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן, אֲבָל שְׁאָר כָּל אָדָם אֵין חַיָּבִין אֶלָּא בִּרְבִיעִית. וּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמַצְנִיעַ עַצְמוֹ בָּעֵי שִׁעוּרָא זוּטָא, וּבְבָצִיר מֵהַאי שִׁעוּרָא לֹא מִחַיַּב, דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל שֶׁאֵין כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלָיו מַצְנִיעוֹ בְּכָל שֶׁהוּא, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: