ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה י
הַחַרְגּוֹל. מִין חָגָב, כְּדִכְתִיב (ויקרא יא) אֶת הַחַרְגּוֹל לְמִינֵהוּ, וְתוֹלִין אוֹתוֹ בָּאֹזֶן וּמְרַפְּאִים בּוֹ כְּאֵב הָאֹזֶן:
וּבְשֵׁן שֶׁל שׁוּעָל. דְּעָבְדֵי לְשֵׁינְתָּא. לְמַאן דְּנָיֵים לְהָקִיצוֹ, תּוֹלִין עָלָיו שֵׁן שֶׁל שׁוּעָל חַי. וּלְמַאן דְּלֹא נָיֵים כְּדֵי שֶׁיִּישַׁן, תּוֹלִין עָלָיו שֵׁן שֶׁל שׁוּעָל מֵת:
וּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב. מַסְמֵר שֶׁבְּעֵץ הַתָּלוּי, אִם יְנִיחוּהוּ עַל נֶפַח שֶׁבַּמַּכָּה יָסִיר הַנֶּפַח. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁמְּשִׂימִין אוֹתוֹ בְּצַוָּאר מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַדַּחַת שְׁלִישִׁית וִירַפְּאֶנּוּ:
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף בְּחֹל אָסוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּקַיְמָא לָן כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְלֹא קָרִינַן בְּהוּ וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵּלֵכוּ: