ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ב
בְּמַרְדַּעַת. כְּמִין אֻכָּף קָטָן, וּמְנִיחִים אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם:
בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דְּגַלֵּי דַּעְתֵּיהּ שֶׁהַחֲמוֹר צָרִיךְ לוֹ לְחַמְּמוֹ, כִּדְאָמְרֵי אֱנָשֵׁי חַמְרָא אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז קָרִיר לֵיהּ, וְלָאו מַשְּׂאוֹי הוּא. אֲבָל לִקְשֹׁר מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת אָסוּר, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָשְׁרָהּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן סוֹמֵךְ עַצְמוֹ בְּצִדֵּי הַבְּהֵמָה וְנִמְצָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעַל חַיִּים, וְאִם עָבַר וּקְשָׁרוֹ אָסוּר לָצֵאת בּוֹ:
לְבוּבִין. בָּעוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִים לָהֶם כְּנֶגֶד זַכְרוּת שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַל הַנְּקֵבוֹת:
שְׁחוּזוֹת. שֶׁאוֹחֲזִים אַלְיָה שֶׁלָּהֶן קְשׁוּרָה לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶן זְכָרִים:
כְּבוּלוֹת. שֶׁכּוֹבְלִים אַלְיָה שֶׁלָּהֶן וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בְּרַגְלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶן זְכָרִים:
כְּבוּנוֹת. שֶׁקּוֹשְׁרִים בֶּגֶד סְבִיב הַכְּבָשִׂים בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָדִים לִשְׁמֹר צַמְרָן שֶׁלֹּא יִטָּנֵף:
צְרוּרוֹת. דַּדֵּיהֶן צְרוּרוֹת, פְּעָמִים לְיַבֵּשׁ הֶחָלָב, שֶׁמְּהַדְּקִים אוֹתָן בְּחֹזֶק, וּפְעָמִים קוֹשְׁרִין לָהֶן כִּיס בְּדַדֵּיהֶן שֶׁלֹּא יְטַפְטֵף הֶחָלָב לָאָרֶץ וְיִפָּסֵד:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן. דְּמַשְּׂאוֹי הוּא:
חוּץ מִן הַכְּבוּנוֹת. שֶׁהוּא שְׁמִירַת צַמְרָן שֶׁלֹּא יִטָּנֵף וַהֲוֵי לְהוּ תַּכְשִׁיט:
יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ כְּתַנָּא קַמָּא דְּלָאו מַשְּׂאוֹי הוּא, מִיהוּ לְיַבֵּשׁ דְּמִהַדֵּק שַׁפִּיר לֵיכָּא לְמִגְזַר דִּלְמָא נָפִיל וְאָתֵי לַאֲתוֹיֵי, אֲבָל לְחָלָב דְּלֹא מִהַדֵּק שַׁפִּיר אָסוּר, חָיְשִׁינַן דִּלְמָא נָפִיל וְאָתֵי לַאֲתוֹיֵי. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא: