ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה. לְפִי שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת, וּמִידֵי דְּמִנְטְרָא בֵּיהּ הַבְּהֵמָה לֹא הֲוֵי כְּמַשְּׂאוֹי וּמִידֵי דְּלֹא מִנְטְרָא בֵּיהּ הֲוֵי כְּמַשְּׂאוֹי:
אַפְסָר. חֶבֶל שֶׁקּוֹשְׁרִים עַל פִּי הַבְּהֵמָה:
וְהַנָּאקָה. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ בְּנָאקָה לְבָנָה דַּוְקָא, שֶׁצְּרִיכָה נְטִירוּתָא יְתֵרְתָּא:
בַּחֲטָם. לוֹקְחִין כְּמִין טַבַּעַת שֶׁל בַּרְזֶל וְנוֹקְבִין חֹטֶם הַנָּאקָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ:
לֻבְדְּקִיס. חֲמוֹר הַבָּא מִמְּדִינַת לוּד, וְהֵם קָשִׁים וַחֲזָקִים, וּצְרִיכִין שְׁמִירָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲמוֹרִים הַנִּמְצָאִים בַּיִּשּׁוּב:
בִּפְרֻמְבְּיָא. רֶסֶן שֶׁל בַּרְזֶל:
בְּשֵׁיר. כְּמִין אֶצְעָדָה סְבִיב צַוָּארוֹ וְטַבַּעַת קְבוּעָה בּוֹ, וּמַכְנִיסִין בַּטַּבַּעַת חֶבֶל וּמוֹשְׁכִין הַבְּהֵמָה:
וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר. כְּגוֹן כְּלָבִים שֶׁל צַיָּדִים וְחַיּוֹת קְטַנּוֹת:
יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר. כָּרוּךְ עַל צַוָּארָן הַחֶבֶל הַקָּבוּעַ בַּשֵּׁיר:
וְנִמְשָׁכִין בַּשֵּׁיר. וְאִם רָצָה מוֹשֵׁךְ הַבְּהֵמָה בַּחֶבֶל שֶׁבַּשֵּׁיר:
וּמַזִּין עֲלֵיהֶן. בִּמְקוֹמָן כְּמוֹת שֶׁהֵן בְּצַוַּאר הַבְּהֵמָה, אִם נִטְמְאוּ בְּמֵת:
וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן. מַכְנִיסִים הַבְּהֵמָה בַּמַּיִם לְהַטְבִּיל הַשֵּׁיר. וְאַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַמְּיֻחָדִים לַבְּהֵמָה אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, הַשֵּׁיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְצָרִיךְ טְבִילָה, הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לָאָדָם שֶׁיַּנְהִיג בּוֹ אֶת הַבְּהֵמָה, כִּכְלִי הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ אָדָם דָּמִי: