ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
אֵין נוֹתְנִין. בְּשַׁבָּת:
כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. הַמְּטַפְטֵף, מִשּׁוּם דְּשֶׁמֶן מֻקְצֶה הוּא וְאָסוּר לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, כְּלוֹמַר לְהוֹשִׁיב כְּלִי בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יוּכַל עוֹד לִטְּלוֹ מִשָּׁם, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּקוֹבֵעַ לוֹ מָקוֹם וּמְחַבְּרוֹ בְּטִיט, וְדָמִי לִמְלָאכָה, וּכְלִי זֶה מִשֶּׁיִּפֹּל בּוֹ הַשֶּׁמֶן מֻקְצֶה הוּא וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ:
אֵין נֵאוֹתִין. אֵין נֶהֱנִין מִן הַשֶּׁמֶן הַמְּטַפְטֵף מִן הַנֵּר בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן, שֶׁכְּבָר הֻקְצָה לְהַדְלָקָה:
מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ. שֶׁאֵינוֹ מָאוּס וְחָזֵי לְאִשְׁתַּמוּשֵׁי בֵּיהּ:
אֲבָל לֹא יָשָׁן. דְּמֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס הוּא:
חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק. בְּעוֹד שֶׁהוּא דּוֹלֵק אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֶּה. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס, וְלֹא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמַּתִּיר לְטַלְטֵל כָּל הַנֵּרוֹת חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק, שֶׁנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּהוּ לְלֵילֵי שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כָּל אוֹתוֹ שַׁבָּת, דְּמִגּוֹ דְּאִתְקְצַאי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִתְקְצַאי לְכֻלֵּי יוֹמָא, אֲבָל בִּשְׁאָר נֵרוֹת הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, שֶׁאֵין מֻקְצֶה לְשַׁבָּת אֶלָּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, דְּמוֹדֶה בֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן:
נוֹתְנִים כְּלִי תַחַת הַנֵּר. בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת שֶׁל שַׁלְהֶבֶת הַנּוֹטְפוֹת מִן הַנֵּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדָּלֵק מַה שֶּׁתַּחְתָּיו, דְּנִיצוֹצוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאֵין הַכְּלִי מְבֻטָּל מֵהֵיכָנוֹ בַּהֲכִי:
וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם. וַאֲפִלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דְּגָזְרִינַן עֶרֶב שַׁבָּת אַטּוּ שַׁבָּת, וּבְשַׁבָּת אִי הֲוָה עָבֵיד כִּי הַאי גַּוְנָא הֲוֵי מְכַבֶּה וְחַיָּב, הִלְכָּךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אָסוּר: