ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
הַמֵּחַם. קוּמְקוּם שֶׁל נְחֹשֶׁת שֶׁמְּשִׂימִין אוֹתוֹ עַל גַּב הָאֵשׁ לְחַמֵּם הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ:
שֶׁפִּנָּהוּ. מֵעַל הַכִּירָה וְיֵשׁ בְּתוֹכוֹ מַיִם חַמִּין:
לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ. מַיִם מֻעָטִים כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמְּמוּ מִן הַמַּיִם הַחַמִּין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַמֵּחַם, דַּהֲוָה לֵיהּ כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת:
אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכוֹ. מַיִם מְרֻבִּים עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ הַכֹּל פּוֹשְׁרִין:
אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּלִי שֵׁנִי, דַּוְקָא לְהַפְשִׁירָן מֻתָּר, אֲבָל מֻעָטִים כְּדֵי שֶׁיֻּחֲמוּ לֹא, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְהַאי תַּנָּא דִּכְלִי שֵׁנִי מְבַשֵּׁל. וּלְקַמָּן תַּנִּינַן אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה, דְּמַשְׁמַע דִּכְלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל. וַהֲלָכָה דִּכְלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל:
שֶׁהֶעֱבִירָן. מִן הָאוּר:
מְרֻתָּחִין. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת:
לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבָלִין. מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, דִּכְלִי רִאשׁוֹן כָּל זְמַן שֶׁרוֹתֵחַ מְבַשֵּׁל:
אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה. דִּכְלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל:
תַּמְחוּי. כְּמִין קְעָרָה גְּדוֹלָה שֶׁמְּעָרֶה כָּל הָאִלְפָּס לְתוֹכוֹ וּמִשָּׁם מְעָרֶה לַקְּעָרוֹת:
לַכֹּל הוּא נוֹתֵן. אֲפִלּוּ לִכְלִי רִאשׁוֹן:
חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ אוֹ צִיר. הַנּוֹטֵף מִמְּלִיחַת דָּגִים, שֶׁהֵם מְבַשְּׁלִין הַתְּבָלִין, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְדַוְקָא תְּבָלִין הוּא דְּאָסוּר לִתֵּן בִּכְלִי רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוֹ מִן הָאוּר, אֲבָל מֶלַח אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן לֹא בָּשְׁלָהּ, אֶלָּא עַל גַּבֵּי הָאוּר בִּלְבַד, לְפִיכָךְ מֻתָּר לָתֵת מֶלַח אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוֹ מִן הָאוּר: