ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
מִפְּנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. כְּגוֹן פַּרְסִיִּים שֶׁאֵין מַנִּיחִין לְהַדְלִיק אוֹר בְּיוֹם אֵידָם אֶלָּא בְּבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם:
מִפְּנֵי לִסְטִים. שֶׁלֹּא יִרְאוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם וְיָבֹאוּ עָלָיו:
מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה. הַשּׁוֹרָה עָלָיו, וּכְשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה נוֹחַ לוֹ. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ רוּחַ רָעָה, מִין מִמִּינֵי הַחֹלִי הַבָּא לְבַעֲלֵי הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה, שֶׁלֹּא יָנוּחוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשְׁבוּ בַּחֹשֶׁךְ וּבְהַסְתָּרָה מִבְּנֵי אָדָם:
וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן פָּטוּר. הַאי חוֹלֶה, חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה הוּא, דְּאִלּוּ מְכַבֶּה בִּשְׁבִיל חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה חַיָּב לְמַאי דְּסָבַר הַאי תַּנָּא דִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. וְכֵן מִפְּנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, כֻּלְּהוּ אִית בְּהוּא סַכָּנָה. וּבְדִין הוּא דְּלִתְנֵי מֻתָּר, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא חַיָּב, תָּנָא רֵישָׁא פָּטוּר:
כְּחָס עַל הַפְּתִילָה חַיָּב. וְאַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי אֶלָּא לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תִּדְלַק הַפְּתִילָה אוֹ שֶׁלֹּא יִפְקַע הַנֵּר, חַיָּב, דִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ:
פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה. שֶׁאֵין לְךָ כִּבּוּי הַצָּרִיךְ לְגוּפוֹ, אֶלָּא כִּבּוּי שֶׁל פֶּחָמִים, וְכִבּוּי שֶׁל הִבְהוּב פְּתִילָה, שֶׁעוֹשֶׂה הַכִּבּוּי לְהַאֲחִיז הָאוּר מַהֵר כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהַדְלִיקוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם. שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ עַכְשָׁיו בְּכִבּוּי זֶה פֶּחָם, שֶׁתְּהֵא מְהוּבְהֶבֶת לְהָאִיר יָפֶה: