ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. טַעְמָא דְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל קָאָמַר, מַה טַּעַם תְּנַן וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, לְפִי שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב, שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קָדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב:
אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן. פְּסֹלֶת שֶׁל זֶפֶת, וְרֵיחוֹ רַע בְּיוֹתֵר, וּמִיהוּ נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה יוֹתֵר מִן הַזֶּפֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַךְ, הִלְכָּךְ אִלְמָלֵא מִפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת הָיוּ מַדְלִיקִין בּוֹ:
שֻׁמְשְׁמִין. כָּךְ שְׁמוֹ בַּעֲרָבִי, וְהוּא זֶרַע דַּק מָתוֹק, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה:
שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת. שֶׁמֶן הַיּוֹצֵא מִזֶּרַע צְנוֹן:
פַּקּוּעוֹת. דְּלַעַת מִדְבָּרִית:
נֵפְט. מִין זֶפֶת הוּא, וְלָבָן וְרֵיחוֹ רַע. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים שֶׁמַּדְלִיקִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, חוּץ מֵאוֹתָן הַפְּסוּלוֹת שֶׁנִּמְנוּ לְעֵיל בְּמַתְנִיתִין, וְחוּץ מִשֶּׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן וְנֵפְט לָבָן, שֶׁכָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ הַשְּׁמָנִים הוּא עָף וְשׂוֹרֵף, וְחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵצֵא. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם אַחֵר לֶאֱסֹר בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, וְקַיְמָא לָן הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן בְּנֵר חַיָּב מִשּׁוּם מַבְעִיר, וְהַמִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ חַיָּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה: