ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ט
הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית. לֹוֶה שֶׁאוֹמֵר לַמַּלְוֶה אַף עַל פִּי כֵן, וּמַחֲזִיר לוֹ מָעוֹתָיו, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ:
לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו. אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר לְבָנָיו אִם מֵת הַגֵּר:
וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְדַוְקָא לְבָנָיו שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ עִמּוֹ, מִשּׁוּם דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו מִן הַתּוֹרָה דִּכְתִיב (דברים ב) כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר, וְאִם לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְזְרוּ לְסוּרָם, שֶׁיֹּאמְרוּ אִם הָיוּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים הָיוּ יוֹרְשִׁים אֲבִיהֶם וְהָיוּ צְרִיכִין לְהַחֲזִיר לָהֶם. אֲבָל אִם הָיְתָה הוֹרָתָם שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָם בִּקְדֻשָּׁה, דְּמֵעוֹלָם לֹא יָרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם מִן הַתּוֹרָה וְלֹא הָיְתָה יְרֻשָּׁה זוֹ רְאוּיָה לָהֶם לְעוֹלָם, אֵין לָחוּשׁ בָּזֶה שֶׁמָּא יַחְזְרוּ לְסוּרָם, וְהַמַּחֲזִיר לָהֶם אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ:
כל המטלטלין נקנין במשיכה. וכל זמן שלא משך יכול כל אחד מהם לחזור בו, ואע״פ שנתן המעות אין המעות קונות עד שימשוך החפץ הנקנה, ואעפ״כ המקיים את דבריו ואינו חוזר בו ואפילו לא משך רוח חכמים נוחה הימנו, דהכי תניא איפת צדק והין צדק (ויקרא י״ט:ל״ו) שיהא לאו שלך צדק והין שלך צדק:
סוף הספר