ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדְּסָאוֹת. בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ לִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, וְכֵן נִכְנָסִים לַגִּנּוֹת בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית:
עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. מִפְּנֵי מוֹתְרוֹת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָהּ:
בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית. דִּסְתָם תֶּבֶן וְקַשׁ חָזֵי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְאָסוּר לְשָׂרְפוֹ וְלֵהָנוֹת בּוֹ הֲנָאָה שֶׁל [אִבּוּד], מִשּׁוּם דְּדָרְשִׁינַן לְאָכְלָה וְלֹא לְהֶפְסֵד. אֲבָל כְּשֶׁנִּתְבַּטֵּל מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה מִמַּאֲכַל חַיָּה פָּקְעָה קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית מִמַּה שֶּׁבַּבַּיִת: