ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
לָקַח בְּכוֹר. בַּעַל מוּם, דְּמֻתָּר לְזָרִים:
מֻתָּר לְמָכְרוֹ. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנּוּ אֶלָּא בַדָּמִים שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יִשְׂתַּכֵּר בּוֹ:
מֻתָּרִין לְמָכְרָן. דְּהָא כְּתִיב גַּבֵּי נְבֵלָה (דברים יד) אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, הָא לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לְקַיְּמָן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה, אֲבָל בְּנִזְדַּמֵּן מֻתָּר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁנִּתְמַנָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צַיָּד אֶלָּא שֶׁמָּצָא עוֹפוֹת טְמֵאִים, כְּמוֹ כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר (דברים כב). וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דְּאָמַר צַיָּדֵי דַּוְקָא:
נִתְמַנָּה. נִזְדַּמֵּן, לְשׁוֹן וַיְמַן הַמֶּלֶךְ (דניאל א):
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. לְמִי שֶׁאֵינוֹ צַיָּד, וַאֲפִלּוּ אֵין אֻמָּנוּתוֹ בְּכָךְ, וְטַעֲמַיְהוּ דְרַבָּנָן לְפִי שֶׁהַצַּיָּדִים שֶׁצְּרִיכִים לִתֵּן מַס לַמֶּלֶךְ מֵאֻמָּנוּתָם הִתִּירוּ לָהֶם לִמְכֹּר חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים טְמֵאִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִפְרֹעַ לַמֶּלֶךְ הַמַּס שֶׁעֲלֵיהֶם, אֲבָל שְׁאָר כָּל אָדָם לֹא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: