ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ג
וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ. פֶּרַח שֶׁעַל הַפִּטְמָא:
וּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים. כָּל הַנֵּי צוֹבְעִים בָּהֶן:
וְהַגַּלְעִינִים. גַּרְעִינֵי פֵרוֹת, כְּגוֹן הַגַּרְעִינִים שֶׁבַּזֵּיתִים שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהֶן שֶׁמֶן, וְגַרְעִינֵי תְמָרִים שֶׁרְאוּיִן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה:
צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ. דִּכְתִיב לָכֶם, לְכָל צָרְכֵיכֶם:
שֶׁאֵין עוֹשִׂים סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּצְבִיעָה בְּשָׂכָר הַיְנוּ סְחוֹרָה:
לֹא בִבְכוֹרוֹת וְלֹא בִתְרוּמוֹת. דִּלְמָא מַשְׁהֵי לְהוּ לְגַבֵּיהּ וְאָתֵי בְהוּ לִידֵי תַקָּלָה. וְדַוְקָא בִּבְכוֹר חַי גָּזְרוּ, אֲבָל שָׁחוּט שָׁרֵי לְמָכְרוֹ אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנּוּ בְאִטְלִיז:
לֹא בִנְבֵלוֹת וְלֹא בִטְרֵפוֹת. דְּמֵאַחַר דְּכָתַב רַחֲמָנָא טְמֵאִים הֵם, מַה צָּרִיךְ לוֹמַר תּוּ וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם, אֶלָּא אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי חֲמוֹר הֲרֵי גָמָל וְסוּס וָפֶרֶד, שָׁאנֵי הַנֵּי דְּלִמְלַאכְתָּן הֵן גְּדֵלִים, וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה אֶלָּא בְדָבָר הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, אֲבָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶם אֵין אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה אֶלָּא סְתַם יֵינָן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶם אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה:
וְלֹא יְהֵא לוֹקֵחַ. כְּלוֹמַר לוֹקֵט וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, דְּנִרְאֶה כִּסְחוֹרָה. אֲבָל כְּשֶׁבְּנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְקָטָן לְמָכְרָן לֹא מֵחֲזֵי כִּסְחוֹרָה:
לָקַח לְעַצְמוֹ. לָקַט לְעַצְמוֹ לֶאֱכֹל וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ: