ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
סוּרְיָא. אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד, וְאֵינָהּ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָשָׁהּ קֹדֶם שֶׁכָּבַשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ, וּבִקְצַת דִּינִים עֲשָׂאוּהָ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִקְצָתָן כְּחוּצָה לָאָרֶץ:
עוֹשִׂים בְּתָלוּשׁ. אֲפִלּוּ אֵצֶל הַחֲשׁוּדִים, וְאִלּוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תְּנַן לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ:
אֲבָל לֹא בַמְחֻבָּר. כְּגוֹן מְסִיקָה קְצִירָה וּבְצִירָה, וְדַוְקָא בַּשָּׁמוּר, אֲבָל בַּמֻּפְקָר אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ מֻתָּר, דְּתַנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מִן הַשָּׁמוּר אִי אַתָּה בּוֹצֵר אֲבָל אַתָּה בּוֹצֵר מִן הַמֻּפְקָר. וְטַעֲמָא דְגָזוּר בְּסוּרְיָא בִּמְחֻבָּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מַנִּיחִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוֹלְכִים וּמִשְׁתַּקְּעִים בְּסוּרְיָא, וּבְתָלוּשׁ הִתִּירוּ, כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ הָעֲנִיִּים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קְצַת רֶוַח בְּסוּרְיָא שֶׁהִיא קְרוֹבָה לָהֶם, וְלֹא יִצְטָרְכוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ:
כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִדְּאוֹרַיְתָא, כְּגוֹן תָּלוּשׁ, אַף עַל גַּב דְּמִדְּרַבָּנָן אָסוּר בְּלֹא שִׁנּוּי, עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא כִּי אוֹרְחֵיהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת. אִי נַמִּי הָכִי קָאָמַר, כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בָּאָרֶץ בַּמֻּפְקָר עוֹשִׂים אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא אֲפִלּוּ בַּשָּׁמוּר, אֲבָל בִּמְחֻבָּר אָסוּר מִדְּרַבָּנָן בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ בַּמֻּפְקָר: