ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ח
שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֲטָהּ. וּבְכָל דְּהוּא דְּמָצִינַן לְמִתְלֵי תָּלִינַן. וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי דְּאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לִשְׁחֹט פָּרָה הָעוֹמֶדֶת לַחֲרִישָׁה:
אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַזֶּרַע. וְלֹא אָמְרִינַן וַדַּאי לִזְרִיעָה הוּא לוֹקֵחַ, דְּתָלִינַן לַאֲכִילָה הוּא רוֹצֶה:
שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן. וְלֹא חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא מוֹדֵד לְהַכְנִיס לָאוֹצָר, דְּאִיכָּא לְמִתְלֵי דְּלִטְחִינָה הוּא מוֹדֵד:
וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת. מַחֲלִיף לוֹ מָעוֹת בִּפְרוּטוֹת:
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְנִמְצָא מְסַיֵּעַ יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, דְּאָמְרִינַן שֶׁמָּא לִשְׁאָר צְרָכָיו הוּא צָרִיךְ:
וְכֻלָּם. אִם פֵּרֵשׁ שֶׁלְּדָבָר אָסוּר רוֹצֶה אוֹתָם, אָסוּר: