ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָן בַּשְּׁבִיעִית. לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית, אֲבָל לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד שָׁרֵי, דְּאֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לְהַצְנִיעַ עַד [אַחַר] שְׁבִיעִית:
מִזְרֶה. שֶׁזּוֹרִין בּוֹ הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן:
דָּקָר. כְּמִין יָתֵד שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁקּוֹרִין קולטרו בְּלַעַ"ז, וְהוּא עָשׂוּי לַחְפֹּר בּוֹ אֶת הַקַּרְקַע, לְשׁוֹן וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם (במדבר כה):
מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר וַעֲגָלָה. מֻתָּרִין, שֶׁמָּא הוּא [רוֹצֶה] לִקְצֹר מִן הַהֶפְקֵר וּלְהָבִיא בַּעֲגָלָה לְמַאֲכַל בֵּיתוֹ, וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְהָבִיא הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹת אוֹצָר: