ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
רְבִיעִית לִסְאָה. שֶׁמִּסְּאָה זֵיתִים יָכוֹל לְהוֹצִיא רְבִיעִית הַלֹּג שֶׁמֶן:
פּוֹצֵעַ. דֶּרֶךְ הַזֵּיתִים לְפָצְעָן כְּדֵי לְמַתֵּק מְרִירוּתָן:
וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. דְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל הוּא. אֲבָל לָסוּךְ לֹא חָזוּ, וְאֵין סָכִין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ:
הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג. שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עַד שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא חֲצִי לֹג מִסְּאָה:
הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ. שֶׁנִּתְגַּדְּלוּ שְׁלִישׁ מִמַּה שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּדֵּל, אִי נַמִּי שֶׁמּוֹצִיא מֵהֶן עַכְשָׁיו שְׁלִישׁ מִמַּה שֶּׁמּוֹצִיא לִסְאָה כְּשֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יָפֶה:
כָּךְ עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית. אֵין אוֹכְלִין מֵהֶן בַּשְּׁבִיעִית עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְעוֹנַת מַעַשְׂרוֹת הַמְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק קַמָּא דְמַעַשְׂרוֹת, דְּדַוְקָא תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְזֵיתִים רְגִילִים לֶאֱכֹל קֹדֶם בִּשּׁוּלָן, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לֶאֱכֹל מֵהֶם בַּשָּׂדֶה בַּשְּׁבִיעִית קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר פֵּרוֹת: