ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים. כְּשֶׁהַזֵּיתִים מְקוֹרָבִים זֶה לָזֶה יוֹתֵר מִדַּאי נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ שְׁנַיִם אוֹ נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמַנִּיחַ אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְעַבֶּה. מֵדֵל לְשׁוֹן שְׁלִיפָה וַהֲסָרָה, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן דִּלְדּוּל וְדַלּוּת, שֶׁמְּדַלְדֵּל שָׂדֵהוּ מִן הַזֵּיתִים:
יָגוֹם. גּוֹמֵם וּמְקַצֵּץ הָאִילָן וּמַשְׁאִיר הַשֹּׁרֶשׁ בָּאָרֶץ, וְלֹא יְשָׁרֵשׁ לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּעוֹבֵד אֶת הָאֲדָמָה:
וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק. כְּגוֹן אִם נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה זֵיתִים זֶה בְּצַד זֶה, שֶׁמַּחֲלִיק פְּנֵי הַקַּרְקַע יוֹתֵר מִדַּאי, יֹאמְרוּ לַעֲבוֹדַת קַרְקַע הוּא מִתְכַּוֵּן וְאָסוּר:
מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ. דְּלֹא עָבֵיד אִינָשׁ שֶׁיְּתַקֵּן קַרְקַע חֲבֵרוֹ, וְיָדוּעַ דְּלָעֵצִים הוּא מְכַוֵּן: