ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ט
בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. אֲפִלּוּ מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, דְּמֵידַע יְדִיעַ דִּלְבִנְיָן קָבָעֵי לְהוּ וְלֹא לְתַקֵּן אֶת הַשָּׂדֶה:
וְהַקַּבְּלָן. שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה בַּאֲרִיסוּת מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה שֶׁהוּא אָרִיס בָּהּ, אֲפִלּוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת, שֶׁאֵין [שָׂדֶה זוֹ חֲשׁוּבָה כְּשֶׁלּוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים וְהַקַּבְּלָן שֶׁדַּרְכּוֹ לִבְנוֹת בִּנְיָנִים בְּקִבּוֹלֶת, שֶׁאֵין] כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְקַבֵּץ אֲבָנִים, מֵבִיא [מִכָּל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ מִשָּׂדֶה] שֶׁלּוֹ:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: