ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ז
שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה. וַאֲפִלּוּ לֹא זִעְזְעָתַן אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לְזַעְזְעָן הֲוֵי כְּאִלּוּ זִעְזְעָתַן:
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. כֻּלָּן אַגַּב אוֹתָם שְׁתַּיִם:
הַמְסַקֵּל שָׂדֵהוּ. שֶׁמְּסַלֵּק הָאֲבָנִים מִן הַשָּׂדֶה, לְשׁוֹן סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעיה סב):
וּמַנִּיחַ אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. דְּבִכְהַאי גַוְנָא לֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן שָׂדֶה:
גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת. גַּל שֶׁל אֲבָנִים קְטַנּוֹת:
אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ. לֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן כֵּיוָן דְּאֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לִזְרִיעָה: