ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ו
שֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם. שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אַחַת מֵהֶן מַשְּׂאוֹי שְׁנֵי בְנֵי אָדָם:
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. כֻּלָּן וַאֲפִלּוּ הַקְּטַנּוֹת שֶׁבָּהֶן, וְלֹא מִתְחֲזֵי כִּמְפַנֶּה הַגָּדֵר לַעֲשׂוֹת מְקוֹמוֹ שָׂדֶה:
פָּחוֹת מִכָּאן מְחַצֵּב. וְאֵינוֹ נוֹטְלוֹ כֻּלּוֹ אֶלָּא גוֹמְמוֹ וּמַנִּיחַ מִן הַסֶּלַע בָּאָרֶץ טֶפַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא רָאוּי לִזְרִיעָה:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. הַאי דְלֹא יִפְתַּח מַחְצֵב וְהַאי דְגוֹמְמוֹ:
מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה יִטֹּל. דְּלֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן שָׂדֶה כֵּיוָן דְּלָאו דִּידֵיהּ הוּא, וַאֲפִלּוּ בְּשֶׁלּוֹ נַמִּי לֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן שָׂדֶה אִם הִתְחִיל לִטֹּל מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית: