ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
הִקְשׁוּ. נִתְיַבְּשׁוּ וְנַעֲשׂוּ קָשִׁין:
אָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית. שֶׁפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אָסוּר לְהַנִּיחָן לְזֶרַע:
הַתְּמָרוֹת. הַצִּיץ קֹדֶם שֶׁיִּפָּתַח דּוֹמֶה לִתְמָרָה, וְכָמוֹהוּ נִקְטַם רֹאשׁוֹ וְעָלְתָה בוֹ תְמָרָה בְּפֶרֶק לוּלָב הַגָּזוּל [סֻכָּה לג.]. פֵּרוּשׁ אַחֵר תְּמָרוֹת כְּעֵין לוּלָבֵי גְפָנִים:
מַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן. כְּלוֹמַר מַשְׁקִים שְׂדֵה לָבָן. וְכֵן הֲלָכָה שֶׁמַּשְׁקִים שְׂדֵה לָבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ יְרָקוֹת בַּשְּׁבִיעִית, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּשְׁקִים אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ יְרָקוֹת לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית:
מְמָרְסִין בָּאֹרֶז. מַשְׁקִין עֲפַר הָאֹרֶז וּמְעָרְבִין אוֹתוֹ בְּמַיִם, כְּמוֹ נְתָנוֹ לַמְּמָרֵס בְּיוֹמָא [פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ג']:
אֲבָל לֹא מְכַסְּחִין. שֶׁאֵין חוֹתְכִים הֶעָלִין שֶׁל הָאֹרֶז, תַּרְגּוּם לֹא תִזְמֹר לֹא תְכַסַּח. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: