ברטנורא על משנה שביעית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים. שֶׁאֵין עוֹשִׂים זֶרַע כִּשְׁאָר בְּצָלִים:
וּפוֹל הַמִּצְרִי. שֶׁזְּרָעוֹ לְיָרָק, דְּאִי זְרָעוֹ לְזֶרַע הָא תְּנַן לְעֵיל דְּאַזְלִינַן בֵּיהּ בָּתַר הַשְׁרָשָׁה אֲפִלּוּ לֹא מָנַע מֵהֶן מַיִם:
שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם. יָצְאוּ מִתּוֹרַת יְרָקוֹת הַגְּדֵלוֹת עַל כָּל מַיִם וְנַעֲשׂוּ כִּשְׂדֵה בֵית הַבַּעַל שֶׁמִּסְתַּפֶּקֶת בְּמֵי גְשָׁמִים, הִלְכָּךְ מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר:
וְשֶׁל בַּעַל. שָׂדֶה שֶׁהִיא בָּעֵמֶק וּמְלֻחְלַחַת וְאֵין צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹתָהּ, וּמִכָּל מָקוֹם לְיָרָק צְרִיכָה הַשְׁקָאָה, מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת, זְמַן הַשְׁקָאָתָהּ שֶׁרְגִילִין לְהַשְׁקוֹתָהּ קָרֵי עוֹנָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: