ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
וְנָתַן לוֹ. וְהַפֵּרוֹת צְבוּרִין וּמֻנָּחִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין מֻחְזָק בָּהֶן לֹא חֶנְוָנִי וְלֹא בַּעַל הַבַּיִת:
וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי. תִּיק הֶעָשׂוּי לְמָעוֹת:
יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. שְׁבוּעָה כְעֵין שֶׁל תּוֹרָה, וְיִטֹּל. דְּכֵיוָן דְּחֶנְוָנִי מוֹדֶה שֶׁמָּכַר, וְהַפֵּרוֹת הֵם חוּץ לַחֲנוּתוֹ, בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל:
אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ. וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ. וְאִלּוּ הַפֵּרוֹת הַצְּבוּרִין וּמֻנָּחִים שֶׁלִּי הֵם שֶׁנָּתַתִּי כָאן לְמָכְרָן, וְהַלָּה טוֹעֵן אֵלּוּ הֵם הַפֵּרוֹת שֶׁמָּכַרְתָּ לִּי בְדִינָר. הוֹאִיל וְהַלּוֹקֵחַ מוֹדֶה בַמִּקָּח וְהַחֶנְוָנִי כוֹפֵר שֶׁלֹּא מָכַר אֶת אֵלּוּ, יִשָּׁבַע הַחֶנְוָנִי שְׁבוּעָה כְעֵין שֶׁל תּוֹרָה וְיִטֹּל:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ'. רַבִּי יְהוּדָה אַסֵּיפָא פָלֵיג, וְאָמַר דְּבֵין בְּזוֹ בֵּין בְּזוֹ בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. דְּכֵיוָן שֶׁהַפֵּרוֹת הֵם חוּץ לַחֲנוּת הָוֵי כְאִלּוּ הַפֵּרוֹת הֵם בְּיַד בַּעַל הַבַּיִת, וְכֹל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה וְהוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל:
אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי וְכוּ'. אַשְׁמְעִינַן תַּנָּא פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן בֵּין בְּמָעוֹת שֶׁל שֻׁלְחָנִי בֵּין בְּפֵרוֹת שֶׁל חֶנְוָנִי. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן פְּלוּגְתַּיְהוּ בְחֶנְוָנִי, הֲוָה אֲמֵינָא בְּפֵרוֹת אָמְרוּ רַבָּנָן דְּכִי אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ יִשָּׁבַע הַחֶנְוָנִי וְיִטֹּל, לְפִי שֶׁהַחֶנְוָנִי עָשׂוּי לִתֵּן פֵּרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר, אֲבָל בְּשֻׁלְחָנִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִתֵּן הָאִסָּרִין קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר, אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דִּלְעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְאִי אִתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּלְעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשֻּׁלְחָנִי עָשׂוּי לִתֵּן הָאִסָּרִין עַד שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר, אֲבָל בְּחֶנְוָנִי שֶׁהוּא עָשׂוּי לִתֵּן הַפֵּרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַמָּעוֹת אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנָן, צְרִיכָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: