ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. וּכְגוֹן שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים שֶׁנִּכְנַס לְבֵית חֲבֵרוֹ וְאֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם וְיָצָא מִשָּׁם וְכֵלִים תְּחוּבִים לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו:
הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. שֶׁהֲרֵי הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים, שֶׁהָעֵדִים מְעִידִים שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. וְהוּא דְטָעֵין לֵיהּ הַאִיךְ בְּמִידֵי דְאָמֵיד בֵּיהּ, אֲבָל אִם טָעֵין לֵיהּ בְּכָסָא דְכַסְפָּא וְכִי הַאי גַּוְנָא בְּמִידֵי דְלָא אָמֵיד בֵּיהּ, לָאו כָּל כְּמִינֵיהּ לִשָּׁבַע וְלִטֹּל, אֶלָּא יִשָּׁבַע הַנִּתְבָּע וְיִפָּטֵר: