ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
שֶׁאֲנִי כֹהֵן. פְּטוּרִין, שֶׁאֵין הָעֵדִים חַיָּבִין אֶלָּא כְּשֶׁכָּפְרוּ בְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּבִיעוֹת מָמוֹן:
שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אוֹ פִתָּה בִתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. וּבִתּוֹ דְקָתָנֵי, אַאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן דִּלְעֵיל קָאֵי, [דְּתָנָא לְעֵיל מִנֵּיהּ שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן אוֹ לֵוִי וְאֵינוֹ בֶן גְּרוּשָׁה, וַעֲלֵיהּ קָאֵי], אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעָן שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פְלוֹנִי דְאַיְרֵי בֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. פְּטוּרִים, דְּבָעִינַן שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. וּבַגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ בְּבָא בְהַרְשָׁאָה, וְאִי תְבִיעַת מָמוֹן אַחֵר הָוֵי, הָיוּ חַיָּבִים. וְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין נֶחְשָׁב הַמֻּרְשֶׁה בַּעַל דִּין בָּזֶה כִּשְׁאָר מָמוֹן, דְּכֵיוָן דְּמָמוֹן שֶׁהוּא שׁוֹאֵל לֹא מְטָא לִידֵיהּ מֵעוֹלָם, לֹא מָצֵי לְמִכְתַּב הַרְשָׁאָה עֲלֵיהּ:
וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי. חֲבָלָה הִיא חַבּוּרָה. פְּטוּרִין, שֶׁאִם הֱעִידוּהוּ הָיָה מִתְחַיֵּב מִיתָה וְלֹא מָמוֹן:
וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְשַׁבָּת. דְּתַרְוַיְהוּ חִיּוּב מִיתָה נִינְהוּ וּפְטוּרִים מִן הַמָּמוֹן: