ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר:
בָּזֶה אַחַר זֶה. שֶׁהָיָה בֵין זֶה לָזֶה יוֹתֵר מִכְּדֵי דִבּוּר:
הָרִאשׁוֹן חַיָּב. אֲבָל הַשֵּׁנִי פָּטוּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּפַר הָרִאשׁוֹן שׁוּב אֵין הַשֵּׁנִי רָאוּי לְהָעִיד, שֶׁהוּא יְחִידִי:
שְׁתֵּיהֶן חַיָּבוֹת. בַּגְּמָרָא פָרֵיךְ, רִאשׁוֹנָה אַמַּאי חַיֶּבֶת, הָא קַיְמָא כַּת שְׁנִיָּה, וּמַה הִפְסִידוּהוּ הָרִאשׁוֹנִים בִּכְפִירָתָם. וּמְשָׁנֵי, דְּמַתְנִיתִין אַיְרֵי כְּגוֹן שֶׁהָיוּ הָעֵדִים שֶׁל כַּת שְׁנִיָּה קְרוֹבִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶן, שֶׁלֹּא הָיוּ כְשֵׁרִים לְהָעִיד כְּשֶׁכָּפְרָה כַת רִאשׁוֹנָה, וּנְשׁוֹתֵיהֶן גּוֹסְסוֹת. מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּקַיְמָא לָן רֹב גּוֹסְסִים לְמִיתָה הָווּ לְהוּ כְּאִלּוּ מֵתוּ וְתִפָּטֵר כַּת רִאשׁוֹנָה דְּהָא קַיְמָא שְׁנִיָּה, קָא מַשְׁמַע לָן הַשְׁתָּא מִיהָא לֹא שָׁכוּב, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת כְּפִירָה אֶלָּא כַת רִאשׁוֹנָה בִלְבַד, וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין: