ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
נִטְמָא בָעֲזָרָה. וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא, וְהִשְׁתַּחֲוָה בְהֶעְלֵם זֶה כְּלַפֵּי פְנִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה. אוֹ הִשְׁתַּחֲוָה כְלַפֵּי חוּץ, וְהוּא דְּשָׁהָה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה. וְשִׁעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה הִיא כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא אָדָם פָּסוּק זֶה בְּיִשּׁוּב, וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָּה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְהוֹדוֹת [וְהוֹדוֹת] לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְהוּא פָסוּק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב ז):
אוֹ שֶׁבָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה. שֶׁיָּצָא לוֹ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה שֶׁיֵּשׁ קְצָרָה מִמֶּנּוּ לָצֵאת, וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁהָה תְּחִלָּה, חַיָּב:
וּבַקְּצָרָה פָּטוּר. הֵיכָא דְּלֹא הִשְׁתַּחֲוָה וְלֹא שָׁהָה, וְיָצָא לוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה, פָּטוּר:
זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. דְּיֵשׁ כָּאן וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל טָמֵא:
שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ. בֵּית דִּין, פַּר הֶעְלֵם דָּבָר. שֶׁאִם שָׁגְגוּ וְטָעוּ בְּהוֹרָאָה זוֹ, וְהוֹרוּ לוֹ שֶׁיֵּצֵא בָאֲרֻכָּה, אֵין מְבִיאִין עַל שִׁגְגַת הוֹרָאָה זוֹ פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר: