ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה. רִאשׁוֹנָה:
וְאֶחָד הַנִּכְנָס לַתּוֹסֶפֶת. שֶׁהוֹסִיפוּ עָלֶיהָ אַחֲרֵי כֵן:
שֶׁאֵין מוֹסִיפִין וְכוּ'. לְפִיכָךְ הִיא קְדוֹשָׁה כָּרִאשׁוֹנָה:
אֶלָּא בְמֶלֶךְ. דְּאָמַר קְרָא (שמות כה) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ, קְרָא יְתֵרָא הוּא לְמִדְרַשׁ לְדוֹרוֹת. וּבִימֵי מֹשֶׁה הוּא מֶלֶךְ וְנָבִיא וְאָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל וְהָיוּ שָׁם אוּרִים וְתֻמִּים וְשִׁבְעִים זְקֵנִים, אַף לְדוֹרוֹת כֵּן:
וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת. בִּשְׁנֵי לַחֲמֵי תוֹדָה. וְהָיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתָן בְּהֶקֵּף סָבִיב עַד סוֹף הַגְּבוּל שֶׁמְּקַדְּשִׁים, וְשָׁם אוֹכְלִים הָאַחַת וְשׂוֹרְפִים הַשְּׁנִיָּה, וְעַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת וְעַל פִּי נָבִיא נִשְׂרֶפֶת. וְהַיְנוּ דִתְנַן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וּמִנְּחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה גָּמַר, דִּכְתִיב בֵּיהּ (נחמיה יב) וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדוֹת גְּדוֹלֹת:
וּבְשִׁיר. הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי (תהלים ל). וּבַיִת שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, הַקְּדֻשָּׁה שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁלֹמֹה הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא. וַעֲבוֹדָה דִּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה לְזֵכֶר בְּעָלְמָא הֲוָה: