ברטנורא על משנה שבועות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה. אַיְּדִיעוֹת הַטֻּמְאָה קָאֵי. וְאַיְדֵי דְזוּטְרֵי מִלַּיְהוּ מְפָרֵשׁ לְהוּ בָרֵישָׁא וַהֲדַר מְפָרֵשׁ שְׁבוּעוֹת דִּנְפִישֵׁי מִלַּיְהוּ. וִיצִיאוֹת וּמַרְאוֹת, כָּל חֲדָא וַחֲדָא מִפָּרְשָׁא בְמַסֶּכֶת דִּידֵיהּ, לְהָכִי לֹא פָרְשִׁינְהוּ בְּהַאי מַסֶּכְתָּא. וְלֹא תְנִינְהוּ הָכָא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּדָמוּ לַהֲדָדֵי בִּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע:
יְדִיעָה בַתְּחִלָּה. שֶׁיָּדַע שֶׁנִּטְמָא:
וִידִיעָה בַסּוֹף. מִשֶּׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ בְּהֶעְלֵם אוֹ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּהֶעְלֵם וְיָצָא, נוֹדַע לוֹ שֶׁבְּטֻמְאָה אָכַל אוֹ בְּטֻמְאָה נִכְנַס:
וְהֶעְלֵם בֵּינְתַּיִם. כְּשֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה אוֹ קֹדֶשׁ, אוֹ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה אוֹ מִקְדָּשׁ:
הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. עוֹלֶה לֶעָשִׁיר, וְיוֹרֵד לֶעָנִי. עָשִׁיר מֵבִיא חַטַּאת בְּהֵמָה, וְעָנִי חַטַּאת הָעוֹף, וְדַל שֶׁבַּדַּלִּים עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְהִיא מִנְחַת חוֹטֵא הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם:
שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים. שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמֵּבִיא מִדָּמוֹ לִפְנִים:
תּוֹלֶה. לְהָגִין עָלָיו מִן הַיִּסּוּרִין:
עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ. שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ בְּטֻמְאָה וְיָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: