ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ. אִצְטְרִיךְ תַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּאָב שֶׁעָשָׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וּבְאִשָּׁה שֶׁעָשְׂתָה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמָהּ. דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּאָב, הֲוָה אֲמִינָא אָב דְּקִים לֵיהּ בְּיוֹחֲסִין, וּכְשֶׁמָּצָא מְיֻחָס זֶה קִדְּשָׁהּ לוֹ, הוּא דְאָמְרִינַן דְּבִטֵּל אֶת הַשָּׁלִיחַ, אֲבָל אִתְּתָא דְלָא קִים לָהּ בְּיוֹחֲסִין אַף עַל גַּב דְּקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ לֹא סָמְכָה עַל קִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא בִטְּלָה אֶת הַשָּׁלִיחַ, דְּסָבְרָה דִּלְמָא מַשְׁכַּח שָׁלִיחַ אָדָם מְיֻחָס מִזֶּה. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּדִידָהּ, הֲוָה אֲמִינָא מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא דָיְקָא וּמִנָּסְבָא, כִּי קִדְּשָׁה עַצְמָהּ בִּטְּלָה אֶת הַשָּׁלִיחַ, אֲבָל אָב דְּלֹא קָפֵיד עַל בִּתּוֹ אִם תִּנָּשֵׂא לְבַעַל כָּל דְּהוּ, לֹא בַטְּלֵיהּ לִשְׁלִיחוּת דְּשָׁלִיחַ, וְהַאי דְּקָדִים וְקִדְּשָׁהּ, סָבַר דִּלְמָא לֹא מַשְׁכַּח, צְרִיכָא: