ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה. הִתְחִיל לִבְדֹּק בָּאִמָּהוֹת וּמָצָא שֶׁאֲבִי אָבִיהָ שִׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר אֵם אֲבִי אָבִיהָ, דְּכֵיוָן דִּבְנָהּ שִׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בְּיָדוּעַ שֶׁמְּיֻחָס הָיָה:
וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה. אִם מָצָא שֶׁהָיָה מְשׁוֹרֵר עַל הַדּוּכָן:
וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְדַוְקָא מִן הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וַאֲפִלּוּ מֵאוֹתָן שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּלְבַד, שֶׁלֹּא הָיוּ מַעֲמִידִין מִן הַסַּנְהֶדְרִין בִּירוּשָׁלַיִם אֶלָּא כֹהֵן וְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל מְיֻחָס, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ, בְּדוֹמִין לְךָ בְּיַחַס וּבְחָכְמָה:
וְגַבָּאֵי צְדָקָה. כֵּיוָן דְּמִנְּצוּ בַּהֲדֵי אֱנָשֵׁי, שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִי הֲוָה בְהוּ מִלְּתָא, קָלָא הֲוָה לְהוּ:
בָּעַרְכִי יְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. בְּסַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁל עִיר שֶׁשְּׁמָהּ יְשָׁנָה, הַסְּמוּכָה לְצִפּוֹרִי:
עָרְכִי. סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהָיוּ עוֹרְכִין וּמְסַדְּרִין הַיּוּחֲסִין:
בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ. בַּחֲלֻקַּת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לָצֵאת לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד מִשְׁפָּחָה פְלוֹנִית בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי. וְלֹא הָיוּ יוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה אֶלָּא מְיֻחָסִין, שֶׁתְּהֵא זְכוּתָן וּזְכוּת אֲבוֹתָן מְסַיְּעָתַן: