ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת. תְּרוּמָה גְדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר:
וּבְמַעַשְׂרוֹת. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי:
וּמַתָּנוֹת. הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
וּבְמֵי חַטָּאת. וּבְמֵי אֵפֶר חַטָּאת. וּרְאוּיִים לְמָכְרָם לַטְּמֵאִים לִקַּח מֵהֶם שְׂכַר הֲבָאָה וּשְׂכַר מִלּוּי הַמַּיִם. אֲבָל שְׂכַר הַזָּאָה וּשְׂכַר קִדּוּשׁ, וְהוּא נְתִינַת הָאֵפֶר בַּמַּיִם, אָסוּר:
וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל. הָכִי קָאָמַר, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַתָּנוֹת מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן, שֶׁזָּכָה בָּהֶם וְיָכוֹל לְמָכְרָם לַכֹּהֲנִים, אִם קִדֵּשׁ בָּהֶם אֶת הָאִשָּׁה, מְקֻדֶּשֶׁת. וַאֲפִלּוּ לֹא נָפְלוּ לוֹ תְרוּמוֹת אֶלָּא טְבָלִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הוּרְמוּ, הוֹאִיל וּמוֹרִישׁוֹ כֹהֵן הָיָה עוֹמֵד לַהֲרִימָם וְהַתְּרוּמוֹת שֶׁלּוֹ, וְזֶה הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ אוֹתָם נַמִּי יַפְרִישׁ מֵהֶם הַתְּרוּמָה וְהִיא שֶׁלּוֹ, וְיָכוֹל לְמָכְרָהּ לַכֹּהֲנִים, דְּמַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמוּ: