ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה י
כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת. יְתֵרָה עַל זְכֻיּוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ זְכֻיּוֹתָיו מְרֻבִּין מֵעֲוֹנוֹתָיו:
מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו. לָעוֹלָם הַבָּא:
וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. אֶרֶץ הַחַיִּים:
וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת. שֶׁהָיוּ עֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת שֶׁיִּהְיֶה מֶחֱצָה זַכַּאי וּמֶחֱצָה חַיָּב, אֶלָּא נִשְׁאֲרוּ עֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין:
וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ. שֶׁאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת:
אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב. אֵינוֹ מוֹעִיל לְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם. וַהֲוֵי מוֹשָׁבוֹ מוֹשַׁב לֵצִים, וּפָסוּל לְעֵדוּת: