ברטנורא על משנה קידושין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ט
כָּל מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ. כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף מִקְּרֵי אֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ. וְשֶׁהִיא חוֹבַת קַרְקַע מִקְּרֵי תְלוּיָה בָאָרֶץ:
חוּץ מִן הָעָרְלָה. שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדְּרַבָּנָן. וְכִלְאֵי זְרָעִים מֻתָּרִין לְזָרְעָם בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הֶחָדָשׁ. אָסוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִן הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹבַת קַרְקַע. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג) בְּכָל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים. וַהֲלָכָה כְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: