ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה יא
בַּיּוֹם וְהִזָּה בַלַּיְלָה פָּסוּל. דִּכְתִיב וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה. וְאִתַּקַּשׁ טְבִילָה לְהַזָּאָה, דִּכְתִיב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה, מַה הַזָּאָה בַיּוֹם אַף טְבִילַת אֵזוֹב בַּיּוֹם:
טוֹבֵל בַּלַּיְלָה וּמַזֶּה בַיּוֹם. הֵיכָא דְשָׁהָה טְבִילָתוֹ וְלֹא הִזָּה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, כְּשֶׁבָּא לְהַזּוֹת בַּשְּׁמִינִי אוֹ בַתְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי יָכוֹל לְהַקְדִּים טְבִילָה לְהַזָּאָה. אֲבָל הַטּוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי כְּמִצְוָתוֹ, מַזֶּה תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל, דִּכְתִיב וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַהֲדַר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם:
מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. דְּמִשָּׁם וָאֵילָךְ הוּא יוֹם, דִּכְתִיב (בנחמיה ד) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, וּכְתִיב (שם) וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה:
סוף הספר