ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה יב
הַפּוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדֹּר. כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ עַל מְנָת לִגְדֹּר, לָא חֲשִׁיב מְלָאכָה וְכָשֵׁר הַמִּלּוּי:
הָאוֹכֵל עַל מְנָת לִקְצוֹת. לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא הַמַּיִם קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ הָיָה מְלַקֵּט לַתְּאֵנִים עַל מְנָת לְיַבְּשָׁן לַעֲשׂוֹת מֵהֶן גְּרוֹגָרוֹת, וּלְאַחַר לְקִיטָתָן אֲכָלָן, אֵין הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתָן קְצִיעוֹת פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְאִלּוּ לָקַט לֶאֱכֹל, שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל, דּוּמְיָא דְפוֹרֵץ עַל מְנָת לִגְדֹּר שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב לִגְדֹּר פּוֹסֶלֶת עַד שֶׁיִּגְדֹּר, הָכָא נַמִּי:
אִם קָצָה. אִם הִנִּיחַ אוֹתָן בְּמָקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין הַתְּאֵנִים לְיַבֵּשׁ, פָּסוּל:
בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבַד פָּסוּל. שֶׁהַמַּצְנִיעַ אֳכָלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, חֲשִׁיבָא מְלָאכָה: