ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל בְּיָדוֹ לְדַרְכּוֹ. לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת הַדְּלִי בְּחֶבֶל הֶחֱזִיר אֶת הַחֶבֶל לַבְּעָלִים. לְדַרְכּוֹ, שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לְעַקֵּם אוֹ לְהַרְחִיב אֶת דַּרְכּוֹ אֶלָּא לְפִי הִלּוּכוֹ מָצָא בַעַל הַחֶבֶל וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ, אֵין זוֹ מְלָאכָה וְכָשֵׁר הַמִּלּוּי:
שֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ. שֶׁעִקֵּם אֶת דַּרְכּוֹ כְּדֵי לְהַחֲזִיר הַחֶבֶל, מְלָאכָה הִיא וּפָסוּל:
זֶה הָלַךְ. כְּלוֹמַר עַל דָּבָר זֶה הָלַךְ חָכָם אֶחָד לִשְׁאֹל מֵחַכְמֵי יַבְנֶה, הֵן סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה שֶׁגָּלוּ שָׁם:
הוֹרָאַת שָׁעָה. שְׁעַת הַדְּחָק הָיָה. הָא לָאו הָכִי לֹא: