ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת. הַמְמַלֵּא מַיִם, קְצָתָן רוֹצֶה לְצָרְכּוֹ וּבִקְצָתָן רוֹצֶה לִתֵּן אֵפֶר חַטָּאת:
בָּאֵסֶל. בַּמּוֹט. וְדֶרֶךְ שׁוֹאֲבֵי מַיִם שֶׁנּוֹתְנִים מוֹט עַל כְּתֵפָם וְכַד מָלֵא תָּלוּי בְּרֹאשׁ הַמּוֹט מִלְּפָנָיו וְכַד אֶחָד מֵאֲחוֹרָיו:
וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ פָּסוּל. מִשּׁוּם מְלָאכָה:
וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שְׁמִירָה מְעֻלָּה:
וְאִם נָתַן שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו פְּסוּלָה. דִּכְתִיב לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה, בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין הֵן מֵי נִדָּה, בִּזְמַן שֶׁאֵינָן שְׁמוּרִין אֵינָן מֵי נִדָּה:
הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת וְכוּ'. דְּהוֹאִיל וּמַסִּיק אַדַּעְתֵּיהּ בְּשֶׁלְּפָנָיו נִזְכָּר נַמִּי בְשֶׁל אֲחוֹרָיו. וְהַיְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר, כְּלוֹמַר אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר שֶׁלַּאֲחוֹרָיו אַגַּב שֶׁלְּפָנָיו: