ברטנורא על משנה פרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ. כְּגוֹן שֶׁכָּל אֶחָד מִלֵּא מַיִם לְעַצְמוֹ, וּבָא זֶה וְקִדֵּשׁ מֵימָיו שֶׁל זֶה, וְזֶה קִדֵּשׁ מֵימָיו שֶׁל זֶה, אוֹתוֹ שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן כָּשֵׁר מַה שֶּׁקִּדֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ, דַּחֲבֵרוֹ לֹא עָשָׂה מְלָאכָה אֶלָּא עַד אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ מֵימָיו, וּמִשֶּׁנִּתְקַדְּשׁוּ אֵין מְלָאכָה פוֹסֶלֶת. אֲבָל מַה שֶּׁקִּדֵּשׁ הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן פָּסוּל, שֶׁהָרִאשׁוֹן פְּסָלָהּ בְּמַה שֶּׁקִּדֵּשׁ מֵימֵי הַשֵּׁנִי קֹדֶם שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ מֵימָיו:
מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ. הַמִּלּוּי הָאַחֲרוֹן כָּשֵׁר. אֲבָל מִלּוּי רִאשׁוֹן פָּסוּל, הַיְנוּ הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ רִאשׁוֹנָה, דְּנִפְסְלוּ בַמְּלָאכָה בַּמִּלּוּי שֶׁמִּלֵּא לַחֲבֵרוֹ:
קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לָךְ. שֶׁהָיוּ לוֹ מַיִם מְמֻלָּאִים וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ קַדֵּשׁ לִי מֵימַי וְאַחַר כָּךְ אֲמַלֵּא לָךְ:
שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. דְּאֵין הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת אַחַר קִדּוּשׁ. וְזֶה נַמִּי שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לוֹ הַמַּיִם מֵימָיו כְּשֵׁרִים, דְּמִשֶּׁנִּתְמַלְּאוּ לוֹ הַמַּיִם לֹא עָשָׂה מְלָאכָה:
מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לָךְ. שֶׁהָאַחֵר הָיוּ לוֹ מַיִם מְמֻלָּאִים וְאָמַר לוֹ זֶה מַלֵּא לִי תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אֲקַדֵּשׁ לָךְ:
שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. זֶה, שֶׁמִּלֵּא עַד שֶׁלֹּא נִתְקַדְּשׁוּ מֵימָיו. וְזֶה, שֶׁקִּדֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ מִשֶּׁנִּתְמַלְּאוּ מֵימָיו: