ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
אֵימָתַי מְבִיאִים עִמּוֹ חֲגִיגָה. עִם הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן:
בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בְּחֹל וּבְטָהֳרָה. דְּאַף עַל גַּב דְּפֶסַח דָּחֵי שַׁבָּת וְטֻמְאָה, חֲגִיגָה לֹא דַחְיָא שַׁבָּת:
וּבְמֻעָט. שֶׁהָיָה פֶסַח מֻעָט לַאֲכִילַת בְּנֵי חֲבוּרָה, וְאוֹכְלִין הַחֲגִיגָה תְחִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח גְּמַר שְׂבִיעָתָן:
בִּמְרֻבֶּה. שֶׁהָיְתָה הַחֲבוּרָה מֻעֶטֶת וְדַי לָהֶן בַּפֶּסַח לְבַדּוֹ:
וּבְטֻמְאָה. שֶׁרֹב צִבּוּר טְמֵאִין:
אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה. שֶׁחֲגִיגַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת הִיא וְלֹא חוֹבָה: