ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, דְּנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּפֶּסַח (במדבר ט) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וְנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּתָּמִיד (שם כח) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, מַה מּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתָּמִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) עַל עוֹלַת הַתָּמִיד, אַף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ. אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ז) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ לְהַקְרִיב, בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה:
מִחוּי. קִנּוּחַ, כְּמוֹ אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ (משלי ל). מִחוּי קְרָבָיו דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא יַסְרִיחוּ:
צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין. דְּאֶפְשָׁר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:
הַרְכָּבָתוֹ. עַל כְּתֵפוֹ לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לָעֲזָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ, אֵין דּוֹחֶה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל. וְכֵן הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ שֶׁל קָרְבָּן פֶּסַח לְהָסִיר מוּמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ, אֵינָן דּוֹחִים. וְהָא דִתְנַן בְּשִׁלְהֵי עֵרוּבִין חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, הַהִיא בִּיבֵשָׁה דְּמִפְרָךְ פַּרְכָא, וּמַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּלַחָה. וְאַף עַל פִּי דִּכְשֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ כִּלְאַחַר יָד הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר בְּלַחָה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דּוֹחִין. דְּסָבַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת: