ברטנורא על משנה פסחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל. כָּל הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת:
אִם גָּמְרוּ שָׁנוּ. כְּשֶׁהָיוּ מַתְחִילִים לִשְׁחֹט הָיוּ מַתְחִילִים לִקְרוֹת, וְאִם רַבּוּ הַפְּסָחִים וּמָשַׁךְ זְמַן שְׁחִיטָתָן עַד שֶׁגָּמְרוּ וַעֲדַיִן רַבִּים לִשְׁחֹט, חוֹזְרִים וְקוֹרִין שְׁנִיָּה. וְאִם קָרְאוּ שְׁנִיָּה וַעֲדַיִן לֹא גָמְרוּ שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים שֶׁל אוֹתָהּ הַכַּת, חוֹזְרִין וְקוֹרִין שְׁלִישִׁית. וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית:
אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שִׁלְּשׁוּ. שֶׁהַכֹּהֲנִים הָיוּ רַבִּים וּזְרִיזִין:
לֹא הִגִּיעוּ לְאָהַבְתִּי. אֲפִלּוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה: